סיפור שהרבי שליט"א אהב וביקש לפרסם ולהפיץ.
דבי זיגמן הידועה נולדה בעיר התורה בני ברק. אביה היה אברך חשוב בכולל פוניבז'. דבי התחנכה על ההשקפה הטהורה של מרן הרב שך זצ"ל, "רק חיים של תורה", "דעת תורה" ו"גדול הדור". הלכה למוסדות הלימוד המקובלים ולא זכרה שום פרט מיוחד מחייה. ובגיל 18 לראשונה עשתה משהו מיוחד, היה לה קשר נסתר עם חברותא של אחיה הצדיק שהיה מבקר בביתה – הוא היה הצדיק הנסתר שלה.
כשהקשר האסור התגלה הוחלט במשפחות להסכים לקשר העצמאי ולחתנה. דבי שמחה מאוד שזכתה לקשר זוגי שלא בשידוך, דבר השונה מכל חברותיה ומעיד שיהיה לה אהבה גדולה. היא חשה מיוחדת ומודרנית כמו בסרטים שראתה בבית של חברה שלה אסטרייכר, שהיה להם מחשב, שם הם היו צופים בסרטים רומנטיים אמריקאיים.
הזוג הצעיר התחתן כשכולם חשבו שהם חיים באושר. אולם הבעל שידע לחזר לפני החתונה ולגרום לדבי לחוש טוב, התרגש מידי מהאפשרויות של חיי הנישואין וכך הפחיד את דבי המסכנה שלכן תקופה ארוכה סירבה לקיים המצוה. העניין גם קשור, לכאורה, להדרכה הלקויה שהם קיבלו בנושא.
בליל פורים, כחצי שנה לאחר הנישואין המאושרים, הבעל השתכר והתחיל לנשוק לאשתו. אולם כשהוא רצה לקיים את המצוה דבי אמרה לו שאסור שהרי היא אינה טהורה. והוא בשכרונו תפס אותה בכוח וכשבכתה לעצמה הוא סיפק את יצרו הרע ונרדם. בבוקר לאחר התפילה ושמיעת המגילה הוא שב הביתה, נשק למזוזה של חדר השינה, נשק לה וביקש סליחה כשדבי לוחשת בשקט: 'אסור' והמשיך כאילו לא קרה כלום.
זרעי שינוי היו בגופה והיא החלה לשאול שאלות על הזוגיות שלה ולמה חינכו אותה להתחתן בגיל צעיר, להוליד הרבה ילדים ולפרנס בעל לומד תורה בדוחק כשהוא מתנהג כבהמה וכה הכאיב לה.
לאחר תקופת מחשבה דבי הבינה שיש בעיה בבעל שלה ולא בה. חשבה להתגרש אבל דבי הפכה לאשה הרה אז הבינה שהיא כלואה במצבה. חשבה לעצמה, לא נורא, ננסה לשקם את הקשר הפגוע ואולי גם המשיח יבוא בקרוב. ניסתה להתחבב עליו וציפתה שבעלה ינהג בה בכבוד אך כך לא היה, כעת היה נוהג בה כאילו הוא חיית טרף – היה צדיק בצאתו ורשע באהלו.
דבי רקמה תוכנית בליבה, החליטה לעשות הסבה מהוראה להייטק שכך תוכל לפרנס עצמה לאחר גירושיה בעתיד. לבינתיים נולדה לה בת, ולתקופה בעלה היה נחמד אליה. אולם בהמשך יצריו התעוררו וההמסכנה שיתפה פעולה כי העדיפה לזרום כגופה מאשר לסבול מכפייה ולריב .וכן פחדה שיהיה לה בושות בקהילה ובמשפחה, וכך הרתה שוב.
חשה כשפחה כנענית שלא קיבלה חינוך טוב המכין אותה לחיים ולכן נפלה טרף לבעלה. וגם כעת היא חשה שיש לה פחדים כלכליים, עקב זאת שלמדה רק הוראה ובגלל זאת לא יכלה להתנתק מיד, אלא צריכה לכלכל את מעשיה בחוכמה. בעקבות המצב לא הרגישה שהדת מדברת אליה. לדעתה, אותם רבנים שמנווטים את הדור איפשרו במקרה שלה רצף של בעיות, של חתונה בגיל צעיר, לימודי הוראה מיותרים, הדרכת כלות גרועה ואברך שהתגלה כמושחת וצבוע. אברך שבבית היה בהמה ובחוץ היה אברך חשוב ותלמיד חכם רציני בעל הסכמות על קונטרסים בעניינים שונים.
לאחר לידת הילד השני החליטה דבי להתגרש. וגרמה לבעלה לעזוב את הבית. תחילה ירדה מן הדרך הישרה ורק נראתה חרדית מודרנית, אבל נהגה לחלל השבת וכדומה. לאחר זמן הצליחה לקבל גט, אבל לאחר הגט חשה פחות זעם על המערכת החרדית והחליטה להתחזק במקצה ואפילו מצאה לה רב מחמד שנתן לה הרבה תשומת לב והקשיב לתלונותיה. היא לא נתנה לעצמה להיות מסכנה והפכה להייטקיסטית חרדית מפורסמת העובדת באמזון. דבי חשבה שזה לא די והיא צריכה לעשות עוד למען עם ישראל ולפיכך החליטה להקים ארגון העצמה לנשים שעברו פגיעות.
גם פתחה לעצמה חשבון פייסבוק והפכה לכוכב רשת חרדי. וכן החלה לכתוב טור קבוע באתר החרדי 'שער העיר'. בהמשך 'פה ושם' הייתה מתראיינת בתקשורת החילונית נגד שחיתויות בחברה החרדית וגם יצאה נגד שנאת חרדים בתקשורת או על ידי הממשלה הישראלית.היא ממש עשתה חיל בתחום והפכה את חרדיותה לאומנותה. הייתה גם מטיפה לחרדיות-מודרנית, לציונות, צבא ולאהבת המדינה. הייתה מארגנת כל שנה טקס ציוני חרדי בליל יום העצמאות. שם הודתה לה' על זה שיש לעם ישראל מדינה ציונית מתוקנת הכי טובה בעולם. וכל זה בפני מאות חרדקים כמותה. היא הייתה בעצם גדולת הדור של החרדקים. ולכן לבסוף הייתה ידועה בציבור כ'דבי החרדקית'.
ואז הגיעה הקורונה המפחידה והרצחנית. הממשלה הישראלית הודיע לעם להזהר ולהמנע מכינוסים המשמשים מסיבות הדבקה היכולות להרוג נדבקים בנגיף. אולם על אף צו בריאות העם אביה הלך לכולל, בגלל שהוא שמע שיש הוראה של ר"ח שצריך להמשיך. והוא חלה בקורונה ונפטר לאחר כשבוע של סבל. לאחר השבעה על אביה, חשה שעד כאן, צריך לעשות משהו. דבי הגישה תלונה למשטרה נגד ר"ח על המרדה. וזאת על כך שהטיף לעבור על החוק בהתאם לתקנות החירום במדינה. ובכך עזר להפיץ את המגפה, ואולי הוא הביא למותו של אביה.
הפיצה את מסמך התלונה שלה למשטרה ברשתות החברתיות והתראיינה על כך בתקשורת הממוסדת ועשתה על העניין רעש גדול. כתוצאה מכך דעת הקהל הישראלית והחרדית עסקה בנושא והמשטרה הודיע שתחקור את ר"ח. עורך דינו של ר"ח אמר שר"ח עבר מניפולציה ולא ידע שיש מגפה וחוק בנושא נגד התכנסות של אנשים בזמן מגפה. וכן הוא לא ידע שמסריטים אותו ומפיצים את הוראתו בעניין. ובנוסף הוא קשיש שיש לו אפוטרופוס. בעקבות טענות חזקות אלו במשטרה הוחלט לסגור את התיק נגד ר"ח מחוסר עניין לציבור. אולם הם אמרו שיש מקום אולי לחקור את יענקי.
לבינתיים נוצר צחוק גדול על חסידי ר"ח. אנשי הפלג, החרדקים ואנשי ר"ג אמרו שרואים שהחצר של ר"ח מודה שהוא לא כשיר להנהגה, שהרי נאמר שהוא מקבל החלטות בחוסר ידע ושעושים לו מניפולציות. כתוצאה מכך הנהגת הציבור החרדי עברה לר' גרשון. אך חסידי ר"ח לא התייאשו, הם אמרו שהסיבה שעורך הדין אמר זאת זה רק להגן עליו מפני השלטון החילוני, אולם זה לא נכון בכלל, זה רק תרגיל שעשו על 'החילוינים'.
ויום אחד חסיד שרוף של ר"ח פגש את החרדקית ליד ביתה במעבר בין בתים עם מדרגות. והאיש צעק עליה שהיא פרוצה חצופה שמבזה גדולי ישראל. ודבי ענתה לו באומץ שזה "פיקוח נפש" ובמקום "חילול ה' אין חולקין כבוד לרב". והאיש הגיע למצב של כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, החסיד הפר את הוראות הריחוק החברתי ודחף אותה במורד המדרגות. ודבי נפלה על ראשה בעוצמה ולא קמה. וכך בא קיצה של "דבי חרדקית".
ונחלקו הציבור בעניין, חלק אמרו שהליצנית הרשעית באה על עונשה ומתה בגלל שביזתה את ר"ח. וחלק אמרו שהצדקת הקדושה מתה בגלל הבעיות שיש בקרב הציבור. וכמובן הרבנים נרעשו מאוד אחרי מקרה מזעזע זה. והם עשו כינוס חירום ואמרו שיש להתחזק בצניעות וגם במחאות צריך להיזהר לא לגעת בנשים.
קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז 