תגית: וורט חזק

ויהושע בן נון מלא רוח חכמה – פרשת וזאת הברכה

הרבי שליט"א אמר בחג שמחת תורה שחשוב מאוד לשים לב למה שלומדים. צריך לכבד את דבר ה' ולהיות ערים ופקחים לרמזים שכל אחד יכול לקבל מה' בלימוד התורה בחיות ולא כאדם ישן. והנה פסוק שכל אחד נתקל בו ולא חשב עליו הרבה. אבל כשלומדים ומכבדים את דבר ה' שמים לב לדברים נאים. הדברים היו אמורים להתפרסם מייד אחרי החג. ברם לאחר השחיטה הנוראה הגבאי התקשה להעלות את העניין בזמן – אבל כידוע אין מוקדם ומאוחר בתורה – כל יום צריך ללמוד תורה.

"ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וישמעו אליו בני ישראל ויעשו כאשר צוה יהוה את משה" – דברים לד ט.

שואל הרבי שליט"א מה הפשט? וכי יהושע בן נון נהיה חכם רק בגלל שמשה סמך את ידיו על יהושע? וכי הוא לא היה חכם קודם?

ואולי אפשר לומר כמה תירוצים:

  • שנהיה חכם בעיני בני ישראל בגלל שנסמך על ידי משה, ומשה ראה שהוא חכם ולכן סמך עליו.
  • וכן אפשר לומר שמא בגלל שמשה היה משעין ידיו על יהושע אז יהושע היה קרוב למשה ולומד ממנו חוכמה ומחכים.
  • ועוד אפשר לומר שיהושע קיבל בטחון בעצמיותו ממשה רבינו ובכך מוחו היה חריף יותר והיה מסוגל לעשות יותר דברי ומעשי חוכמה. ואולי לכן כתוב 'רוח חכמה' ולא חכמה גרידא.
  • וגם אפשר לבאר שסמך ידו זה ביטוי לכך שהחזיק בו להיות שליח ציבור עסקן לבני ישראל – ובכך יהושע בן נון היה בעל ניסיונות רבים ולמד דברים והתעלה מעלה מעלה.
  • ובדומה לכך אפשר להגיד שבזכות סמיכת משה עם ישראל הקשיב ליהושע והיה יכול לעשות דברי חכמה רבים כשיש לו עזרה והסכמה מעם ישראל וזה בזכות סמיכה משה.

וילינו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר – פרשת בשלח

דבר תורה נפלא ביותר לשבת בשלח. הרבי שליט"א הגיע לארץ הקודש לאחרונה ודרש בעיר הקודש נתניה הבנויה. הרבי עסק בסוגיה ידועה בפרשה פרשת בשלח. מפני מה משה ואהרן אחזו שעם ישראל נגד ה' כשהם התלוננו נגדם. וכן כיצד הדברים מתקשרים לדברים הקורים בארצנו הקדושה יום יום. ודברים מתוקים וראינו חובה להביא את הדברים למען הציבור הקדוש המשתוקק לדברי הרב שליט"א.

נאמר בפרשה פרשת בשלח – שמות טז כדלהלן:

"א וַיִּסְעוּ, מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר-סִין, אֲשֶׁר בֵּין-אֵילִם וּבֵין סִינָי–בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  ב וילינו (וַיִּלּוֹנוּ) כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן–בַּמִּדְבָּר.  ג וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע:  כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.  {ס}


ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא.  ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ; וְהָיָה מִשְׁנֶה, עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם.  ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  עֶרֶב–וִידַעְתֶּם, כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  ז וּבֹקֶר, וּרְאִיתֶם אֶת-כְּבוֹד יְהוָה, בְּשָׁמְעוֹ אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, עַל-יְהוָה; וְנַחְנוּ מָה, כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלֵינוּ.  ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בְּתֵת יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ יְהוָה אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו; וְנַחְנוּ מָה, לֹא-עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל-יְהוָה.  ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-אַהֲרֹן, אֱמֹר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָה:  כִּי שָׁמַע, אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם.  י וַיְהִי, כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְנוּ, אֶל-הַמִּדְבָּר; וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה, נִרְאָה בֶּעָנָן  {פ}".

הדברים מודגשים לתועלת הציבור הקדוש והיקר. הרבי שליט"א הקשה: הרי עם ישראל התלונן נגד משה ואהרן ומדוע בהמשך נאמר שעם ישראל התלונן נגד השי"ת? וי המברברים לומר שמשה ואהרן העדיפו שעם ישראל יחטא כלפי שמיא ולא כלפיהם כי כך הקטרוג נמוך יותר שהרי אומרים: קשים עבירות של בין אדם לחבריות מעבירות של בין אדם למקום.

ואומר הרבי שליט"א שזה בגלל שצריך לבקש סליחה מחברו וללכת אליו לקצה העולם ומן המקום ברוך הוא יותר קל שהרי ה' בכל מקום. אולם על עצם העבירה לא נאמר כך.

וכן ואם עם ישראל חטא כלפי שמיא כביכול והרי עדיין לכאורה פגעו במשה ואהרן (ונדון בהמשך האם זו פגיע בכלל) ואם כן לכאורה זה בין אדם לחבירו.

וכן יש לומר שעם ישראל לא פגעו במשה ואהרן באופן אישי, אלא בסך הרצו לאכול, רצו לחיות ופנו למשה ואהרן כדרך שהעם מלין כנגד מנהיגי הדור, בני ברית ושאינם בני ברית. וכי מי אמר שזה בין אדם לחברו? צריך להתלונן כדי שהמצב יהיה טוב יותר וכדי המנהיגים ידעו מה העם רוצה וזקוק.

ועוד אפשר לומר וכי אם משה ואהרן משנים, הקב"ה אינו יודע והרי השם יתברך בוחן כליות ולב?!

ואומר הרבי שדברים אינם נראים לו ולא מיישבים את דעתו.

ולמעשה אומר הרבי, הדברים פשוטים ביותר וצריך לפקוח רק את העיניים. הרי משה ואהרן הם שליחים של ה' ועד עכשיו ראינו בחומש שה' עשה לעם ישראל ניסים ונפלאות ודאג לעם ישראל כאב לבנו. ואם כן מדוע הם כנגד משה ואהרן? במה משה ואהרן חטאו להם עד הלום? מדוע הם התלוננו כנד משה ואהרן שבאים להרגם במדבר וראו שוב (למעלה) שמות טז פסוק ב וג?

ואם כן מדוע משה ואהרן שינו ממה שנכתב בתחילה? ונראה לומר שבאמת עם ישראל התלונן כנגד משה ואהרן אולי כי חשש מלזלזל בהקב"ה ולמשה ואהרן היה חשוב לומר את האמת. עניין מאוד חשוב לאדם הרוצה להיות מתוקן שיהיה ער וחד לראות את האמת ולא את האמת המדומה. ומשה ואהרן חשוב להם ליישר את עם ישראל ולכן אומרים הדברים כהווייתם.

וכן גם עם ישראל ידע שה' מינה את משה ואהרן למנהיגיו, ומדוע לא מבקשים בכבוד עזרה, מדוע לא מתפללים לה'? מדוע לא פונים למשה ואהרן שיבקש מה' ישועה?

אלא עם ישראל היה שקוע בעבדות ועבדא בהפקרא ניחא ליה והיה קשה להם אולי לקבל את משה ואהרן מעליהם ובעצם הם היו נגד רצון ה'. הם רצו שהשי"ת יפנה אליהם בשביל מה המתווכים. ברם הם לא דיברו ישר והראו שהם לא ראויים לה' באופן ישר ללא אמצעי כמשה ואהרן. והם היו כנגד רצון ה' אבל הם לא העזו לומר זאת אז הם אמרו שהם רק נגד משה ואהרן העסקנים, כביכול.

והנה מעשים שבכל יום, אנו רואים שבארץ ישראל הגוש שרץ עם האדוקים ורוב בני ישראל נחל ניצחון. ובאו אנשי ההפסד שהם לא רוצים את רצון הבוחרים בהעלעקציון. והם חושבים שהעם המדובר טעה וטועה. והם מדברים במתק שפתיים, אנו בסיידר אתכם, אבל יש לנו בעיה עם הנציג שלכם בראשות השלטון. וכן אתם בסיידר, אבל יש לנו פרובלמה עם החוקים שלכם. והם רוצים לסרס את העם שטרח לבחור וניצח. והכל אחיזת עיניים ושקר. בעצם אותם שנחלו מפלה נגד רצון העם והם רוצים את רצונם ואומרים שמה שהם רוצים זה דמוקרטיה ומה שהצד השני זה דיקטטורה והכל משחק בשבילם. ועסוקים בלהחרים ולגדף מי שחושב אחרת עד שרבים וטובים לא מביעים את דעתם אפילו בחדרי חדרים, אלא בבית הסתרים שהוא הקלפי.